מריבות בין אחים - למה זה טוב?

הילדים שלכם רבים ביניהם?

אם עניתם לא, יש לכם ילד אחד או שהשני קטן מדי בכדי לריב.

אחים תמיד רבים, זה חוק טבע.

תחשבו על זה רגע - מדובר בשני אנשים או יותר, דומים יותר או פחות, שנכפה עליהם לגור באותו הבית, להתחשב אחד בשני, לשחק ביחד ובעיקר להילחם על המשאב החשוב מכל - המקום שלהם בלב שלכם.

ונכון, אתם יודעים שיש מקום לכולם, אבל עבורם הדבר הזה הוא ממש לא מובן מאליו.

הפוסט הזה לא יהיה על -

למה זה קורה? (ביססתי את הנחת היסוד שלי בנושא בפסקה הקודמת)

מה עושים כשהם רבים? (כי זה תלוי בכל כך הרבה גורמים)

איך גורמים להם לריב פחות ? (כי לתפיסתי, זאת תוצאה משנית ולא מטרת על)

אז למה שתמשיכו לקרוא?

כי אני רוצה להציע נקודת מבט קצת אחרת על קונפליקטים -

רובנו נעים על הציר שבין לשנוא קונפליקטים ללפחד מהם.

אז מובן שרובנו גם נעשה הרבה בכדי להימנע מהם ולמנוע אותם.

אבל - מערכת יחסים ללא קונפליקטים, היא מערכת שנגמרו בה היחסים!

או, במילים אחרות - איפה שיש קונפליקט, יש יחסים.

מה זה בעצם קונפליקט?

ביחסים בין אישיים מדובר בהתנגשות בין רצונות וצרכים של שני אנשים או יותר.

אבל ההתנגשות הזאת לא חייבת להסתיים כמו תאונת דרכים.

מתח בין צרכות ורצונות לא חייב להסתיים במנצחים ומפסידים.

קונפליקט הוא רכיב טבעי ובריא במערכות יחסים טובות, דרכו מערכות יחסים נבנות ומתחזקות.

הוא הזדמנות לכל הצדדים המעורבים לשים על השולחן את הצרכים, הרצונות והציפיות שלהם ולהכיר את עצמם ואחד את השני טוב יותר, כפועל יוצא של זה.

הזדמנות להתקרב, ללמוד על נקודות מבט שונות ולגלות התחשבות, אמפתיה ויצירתיות בפתרון בעיות.

אם תצליחו, גם אם רק מדי פעם, להסתכל על המריבה כמתנה ליחסים ולא כבעיה ביחסים, תאפשרו לילדים שלכם את המרחב לפגוש אחד את השני, להבין מה חשוב להם ועל מה הם מוכנים לוותר, ללמוד להקשיב, להשמיע את עצמם ולא לפחד מקונפליקטים.

ואולי אולי, אפילו תצליחו להנות להקשיב לזה מהצד, במקום לרצות לתלוש את האוזניים שלכם מהמקום

בתמונה - אני (בת הזקונים), האחים שלי, שעזבו את הבית לפני שהספקנו לריב כמו שצריך ואמא שלי שספגה את הכל במקומם