אני אמיצה? לאחרונה כתבתי כמה פוסטים חשופים ואישיים, והרבה מהתגובות שקיבלתי הן שאני אמיצה. והיום אני באמת במקום שיודע לקחת מחמאות ולא להדוף אותן, אבל משהו במילה הזאת, לא מתחבר לי עד הסוף בהקשר הזה. אז באופן אופייני לי מאוד, חפרתי בזה קצת, בכדי להבין למה, וזאת המסקנה שהגעתי אליה - יש נקודות בחיים שאין סיכוי בלי סיכון ומצב של אין סיכוי מפחיד אותי הרבה יותר.  עבורי, לשתף ככה, זה לתת לעצמי הזדמנות לתיקון וריפוי, כי זה יקרה רק כשהבושה והאשמה יבינו שאין להן מה לחפש אצלי. זה להאמין ב

אין לי חברות ילדות שנים הסתובבתי עם המשפט הזה כאות קין. מה זה אומר עליי? מה לא בסדר איתי? היום אני יודעת להסביר את זה - העברתי את כל הילדות והנעורים שלי עם מסכות. מטאפורית, אבל גם מילולית - כמויות המייק אפ שהעור שלי ספג בשנים האלו, יכלו למלא בריכה אולימפית. יש לזה הרבה סיבות, המרכזית שבהם, לדעתי, היא הפרעת הקשב הלא מאובחנת. הרגשתי שונה ולא ידעתי למה. יותר נכון להגיד שהרגשתי פגומה. אז ניסיתי להסתיר - את הפגמים, את הבושה (אם מתנגן לכם בראש עכשיו הפסקול של ציידות השדים של הקיי פ

מכירים את התחושה הזאת ששום דבר לא מקרי? סיפור ארוך, אבל צאו איתי לסיבוב, מה אכפת לכם? אז בעבודת השורשים בכתה ז' קיבלתי 100. על יצירתיות!...

קודם כל, כן! אין הרבה שאלות של הורים שיש לי עליהן תשובה חד משמעית כמו השאלה הזאת. הפרעת קשב והיפראקטיביות היא הפרעה אורגנית, נוירולוגית,...