מה הקשר בין טסט לאוטו וחירות?

למה לקחתי את הבנות שלי לטסט לרכב ואיך זה קשור לחירות?

(וגם - איך תפרתי שעתיים פעילות בחופשת פסח)

אני מאמינה ש*תחושת חירות, היא נגזרת של תחושת מסוגלות ובחירה.

*חשובה ההבחנה בין חירות לתחושת חירות, משום שתמיד יש פער לכאן או לכאן בין המציאות האובייקטיבית לחוויה הסובייקטיבית שלנו. כשם שאדם יכול להיות מוקף באנשים ולהרגיש בודד, להיות מוכשר ומבריק ולהרגיש חסר ערך, כך גם יכול אדם חופשי להרגיש מוגבל וכלוא.

יש לי לפחות דבר אחד חיובי לומר לזכות דפוסי השליטה והסירוב לקבל עזרה שליוו אותי לאורך השנים - פיתחתי תחושת מסוגלות אדירה ומיומנויות מגוונות ומרשימות בכל מה שקשור לתפעול ותחזוקת הבית, הרכב והעסק.

כל היכולות הללו נולדו מתוך הפחד שלי להיות תלויה או נזקקת, אבל היום, אני פחות מפחדת ויודעת שאני יכולה לבחור אם לעשות לבד (כי אני סומכת על עצמי לפחות לנסות וזה נפלא) או לבקש עזרה כי זה ממש בסדר לא לעשות הכל בעצמי.

אני רוצה לתת לבנות שלי את מתנת המסוגלות והבחירה, בלי המחיר של השליטה והבדידות. וזאת משימה לא קלה, כי אני עדיין לומדת את הדרך בעצמי יום ביומו.

כחלק מההחלטה הזאת, אני משתדלת לחשוף ולשתף אותן במשימות קטנות וגדולות שאני מבצעת - יום כיף במוסך, מדיח, כביסות, הרכבת רהיט מאיקאה, תיקון של דוד החשמל, משימות של ניהול העסק, נסיעה ארוכה למקום לא מוכר ועוד.

החשיפה עצמה, ההשתתפות שלהן, מעוררת כל כך הרבה שאלות חשובות מצידן, שמאפשרות שיח מפרה ומחזק, שמתאים להן ונובע מתוך הסקרנות שלהן. על הדרך, זה הופך להיות מובן מאליו עבורן שאני מסוגלת לעשות את הדברים הללו ולכן גם הן.

זה החלק הקל עבורי, אזור הנוחות, הנה אני עושה ומסתדרת. מה שלא פחות חשוב מבחינתי, זה לחשוף אותן גם לרגעים שאני בוחרת לא לעשות, מבקשת עזרה, נשענת, מתמסרת לתמיכה של הסביבה ומצליחה להיות בשלום עם המקום הזה.

אמן שיוחזרו החטופים במהרה ובשלום כי אין חירות אמיתית לפני שזה יקרה.