איך אפשר לכעוס על מישהו שעושה כמיטב יכולתו?

"רק כשתצליחי לראות את הפגמים של אמא שלך, תוכלי לאהוב אותה באמת"

זה משפט שאמרה לי המטפלת שלי לפני 6 שנים ששינה את חיי. זה אולי ישמע לאמא שלי מוזר, כי לא חסכתי ממנה ביקורת ודרמות (אוהו כמה דרמות) לאורך השנים. אבל כשאבא שלי נפטר לפני כ15 שנים, היא הועלתה אצלי, שלא במודע, לדרגת קדושה.

הסתובבתי בעולם בתחושה שאי אפשר לכעוס עליה, כי היא עשתה כמיטב יכולתה.

כי מה עוד אפשר לצפות מבנאדם? חשבתי שאני נוהגת כלפיה בחמלה, על ידי זה שאני לא נותנת מקום לכאב והכעס שלי. שאם אני אכיר בזה שנפגעתי, פשוט כי ההכי טוב שלה, לא תמיד ענה על הצרכים שלי, אני אפגע בה ובקשר שלנו.

אבל מה שעשיתי בפועל היה לא לגלות חמלה כלפי עצמי, ואם אני לא חומלת על עצמי, אני גם לא חומלת עליה. אני דוחפת עמוק לתוך תיבה את הרגשות שלי והתיבה הזו, היא בעצם חבית הנפץ שמאיימת על היחסים.

הבנתי שאם אני לא מאפשרת לרגשות האלו מקום, אני מתרחקת ממנה, לא מוותרת לה, אלא מוותרת עליה, עליי, עלינו, מפסיקה לצפות. שאני לא יכולה לסלוח לה באמת, בלי לכעוס עליה.

הבנתי שההכי טוב שלנו, בהכרח לא יענה על כל הצרכים של הילדים שלנו, שלהכיר בזה לא מבטל את כל הטוב שיש באמא שלי, את כל המקומות שהיא הצליחה, או לפחות ניסתה.

למדתי שדרך הטעויות שלה יכולתי להבין את עצמי ואת הצרכים שלי יותר טוב וללמוד לענות עליהם בדרכים אחרות.

במסע הזה, שההורות שלי זימנה לי, נתתי לעצמי ולה את מתנת החמלה. כעסתי, כאבתי ופתחתי מולה את התיבה. זה לא היה קל לאף אחת מאיתנו, היו מהמורות, התנגדויות ואכזבה. ראיתי את הכאב והאשמה שלה, אבל ידעתי שהיא תראה בסוף שאני לא מאשימה אותה ודרך העיניים שלי, גם היא מצאה חמלה לעצמה.

הבנתי שמה שהייתי צריכה ממנה באמת, זה לא שתעשה יותר טוב, אלא שנוכל ביחד להסתכל על המפגש הזה בינינו, בלבבות פתוחים ואומץ גדול. ואת זה, למזלי, היא הצליחה לתת לי.

הרגשתי איך אני שוב יכולה להיות פגיעה, לצפות ממנה, לדעת שלפעמים אתאכזב ולהאמין שהקשר שלנו ישרוד את זה. שלקחת אחריות על הצרכים שלי, זה גם ללמוד לדבר אותם, לקבל את זה שלא תמיד יענו עליהם ולהיות מסוגלת לכאוב את זה, מבלי להתרחק רגשית.

הבנתי שלהצליח להיות פגיעה בקשר, זה חלק מהותי באינטימיות וקרבה.

את המסר הזה אני מעבירה להורים בקליניקה, כשאני מדברת על יחסים טובים, בטוחים ואותנטיים. אני עוזרת להם לבנות קשר שיש בו מקום לכל הרגשות וקבלה של ההתנגשות הבלתי נמנעת בין צרכים, רצונות ופנטזיות, שמאפיינת כל מפגש בין 2 אינדיבידואלים.