הורות היא ריצה למרחקים ארוכים, אז הדרכת הורים לא יכולה להיות ספרינט

"כבר היינו בהדרכות וזה לא באמת עבד, אנחנו ממש אובדי עצות, אבל לא רוצים לבזבז שוב זמן וכסף".

זה משפט ששמעתי היום, אבל שמעתי אותו בכל מיני גרסאות, ככל הנראה עשרות, אם לא מאות פעמים, לאורך שנותיי כמדריכת הורים.

אז מה קורה לתחום הדרכת ההורים בעידן שבו יותר ויותר אנשים מבטיחים לנו הכל מיידי, מהיר, קצר, פרקטי וקל? (ואם אפשר גם דיגיטלי וזול)

יש מקרים שבהם חסרים לנו כהורים רק הכוונה, כלי פרקטי או ידע בתחום מסוים ובמקרה הזה - הרצאה, קורס דיגיטלי או פגישה ממוקדת יעשו את העבודה.

ברוב המקרים, הסיפור הוא עמוק הרבה יותר -

ההורות מפגישה אותנו עם עוצמות רגשיות, תסכולים, חששות ודילמות בסדרי גודל שלא הכרנו.

היא יכולה "להחזיר לחיים" דפוסים שכבר חשבנו ששמנו מאחורינו, כאלו שרכשנו בבית שבו גדלנו ועבדנו מאוד קשה לשנות.

לא פעם היא גם מוציאה מאיתנו תוקפנות, חוסר אונים וחרדות, שגורמים לנו להיבהל מעצמנו.

כשזה המצב, הדרכה שלא נוגעת באופן הנדרש באותם דפוסים, במקור של הרגשות העזים שמתעוררים, במפגש הייחודי של ההורה הספציפי הזה עם הילד הספציפי הזה, מפספסת את המטרה.

הדרכה שנשארת ברובד הכללי או הפרקטי, יכולה במקרה הטוב לייצר הטבה בטווח הקצר, אך לא מחזיקה מים לטווח הרחוק.

זה תהליך שדורש הרבה משאבים וברור לי שלהורים בישראל 2025 כבר אין חמצן.

אני רק ממליצה למצוא את העיתוי הנכון עבורכם, שבו תוכלו להתמסר לתהליך שכזה, במקום לשרוף משאבים יקרים על קיצורי דרך שמגיעים לרחוב ללא מוצא.

כמדריכה מקצועית למדריכות הורים, אני פוגשת כל יום את המאבק הפנימי שלהן בין האני מאמין המקצועי שלהן, לבין הרצון העז למלא את הקליניקה, לתת להורים מה שהם מבקשים ולקוות שזה עדיף על כלום. אלו שממלאות את הקליניקה בסוף, הן אלו שנותנות להורים את מה שהן מאמינות שהם צריכים ולא את מה שהם רוצים. שלא מוותרות על היושרה המקצועית והדרך הקשה וזה אולי נשמע מוכן מאליו, אבל תאמינו לי שזה ממש קשה כשמתחרים עם הבטחות נוצצות מכל עבר.

לקח לי כמה שנים טובות בקליניקה להגיד בקול ובגאווה שאני מציעה הדרכת הורים ארוכת טווח, ממוקדת חמלה עצמית.

אני יודעת, זה נשמע מפתה כמו הסרת שיער בפינצטה, אבל אם אתם מרגישים שאתגרי ההורות שלכם הם מעבר לטכני, אל תתפשרו על פחות.