כוחה התרפויטי של הדרכה ממוקדת חמלה

הדרכה טובה היא לפעמים כמו מפגש עם שיר מדויק

כאשר מישהו מצליח לתת מילים לתחושות ומחשבות לא מאורגנות שלי

כשהמילים האלו מסבירות לי אותי

וגורמות לי להרגיש מובנת

בעת ובעונה אחת

זה מרגיש כאילו מניחים לי ברוך תחבושת על פצע.

הרגעים הכי משמעותיים אצלי בקליניקה, הם רגעי הקסם המזוקקים בהם הצלחתי לתת מילים להורה שנמצא מולי.

זה רגע של הקלה, שמכניס מלא אויר לגוף…

רואים אותי

מבינים אותי

אני לא לבד

אני נורמלית!

הטקסט המופלא הזה של לימור ויסברג כספי, הוא כזה שכל קריאה בו היא עבורי כמו הדרכה טובה:

אַבָּא שֶׁלִּי שֶׁרוֹאֶה נִשְׂגָּב בֶּחֻלִּין

(תִּרְאִי כַּמָּה יָפָה הָעִיר הַזּוֹ

כַּמָּה יָפִים הָאֲנָשִׁים)

מַסְבִּיר לִי אֶת אִינְסְטֵלַצְיָת הַלֵּב:

״עִם עֶצֶב אֶפְשָׁר

לַעֲשׂוֹת שְׁנֵי דְּבָרִים -

לִלְבּוֹשׁ אוֹתוֹ אוֹ לְוַותֵּר עָלָיו

אִם אֶפְשָׁר לְוַותֵּר - תְּוַותְּרִי

אִם אִי אֶפְשָׁר - תִּלְבְּשִׁי

יֵשׁ מוּזִיקָה שֶׁבּוֹכָה כְּאֵב - תַּקְשִׁיבִי לָהּ

יֵשׁ סְפָרִים שֶׁנִּכְתְּבוּ בַּחֲלֵב עֶצֶב - תִּקְרְאִי אוֹתָם

וּלְכִי הַרְבֵּה לַיָּם

וּסְעִי לְאַט

וְתִזְכְּרִי שֶׁתָּמִיד עָדִיף לְהַרְגִּישׁ

מִלֹּא לְהַרְגִּישׁ

וּתְנִי לָעֶצֶב לָגוּר בָּךְ

רַק אַל תַּאֲמִינִי שֶׁהוּא אַתְּ

בַּסּוֹף הוּא יִתְעַיֵּיף, הָעֶצֶב

וְיֵלֵךְ

וְתַגִּידִי, טָעַמְתְּ פַּעַם פּוֹמֶלָה

כָּזוֹ טְעִימָה בַּחַיִּים שֶׁלָּךְ?

וְיֵשׁ לָךְ כָּל מָה שֶׁאַתְּ צְרִיכָה?״

(כֵּן, אַבָּא, הַכֹּל)