איך נראית חמלה בהדרכת הורים?

אצלי בקליניקה מותר

לדבר על הכל -

גם על העדפת ילד.ה, על תחושת סלידה מילד.ה וגם על חרטה על ההורות.

להרגיש הכל -

גם לכעוס עליי, לקנא בילד.ה שלך או בבן/בת הזוג שלך, לכאוב את אובדן העצמי והפער בין הפנטזיה למציאות.

איך זה מקדם אתכם אל המטרות שלכם בהדרכה?

- המחשבות, הרגשות והכאבים לא יעלמו, אם תסתירו אותם מספיק טוב. להפך.

זה כמו הניסיון שלי להסתיר פצעון בתיכון, לקראת צילומי סוף שנה, עם 6 שכבות של טיח.

- ביקורת, בושה, אשמה והסתרה, הם מהאויבים הגדולים ביותר של תהליך שינוי.

רובנו התחנכנו על התפיסה שאם רק נבקר את עצמנו מספיק חזק על הטעות שעשינו, אם רק נלקה את עצמנו מספיק, נייסר את עצמנו, אולי גם נשנא את עצמנו על זה, אז נוכל להפסיק לעשות את זה.

הבעיה עם הנוסחה הזאת - זה כמעט ולא עובד. וכשזה עובד, זה לא מחזיק מים.

אז איך יוצאים מהלופ הזה?

כחלק מההדרכה, אזמין אתכם להתנסות בהחלפת הביקורת בחמלה.

זה נשמע רוחני, אבל זה ממש רציונלי -

שיח פנימי מאשים, ביקורתי ורומס, משאיר אתכם מרוקנים מכוחות ובחווייה של ייאוש וויתור.

שיח פנימי מקבל, מכבד וסלחני, משאיר אתכם עם כוחות, מסוגלות ואמונה ביכולת שלכם לעשות אחרת.

ויש גם בונוס - כשתחליפו את הקול הפנימי שלכם, גם הילדים שלכם ילמדו לדבר לעצמם בחמלה.