"אני שונא.ת את עצמי ברגעים האלו" מתוך: אצלנו בבית לא מדברים ככה! משפטים פוגעניים של הורים כלפי עצמם.

יש רגעים שאנחנו מתבאסים על עצמנו כהורים, רגעים שאנחנו שמחים שאף אחד לא היה שם לראות אותנו, רגעים שלא מצטלמים טוב לאינסטגרם…

אבל המשפט הזה, הוא שמור לרגעים הקשים ביותר, רגעים שבהם הייתי האמא שנשבעתי לא להיות, שאמרתי לבן שלי את המשפט שהכי שנאתי לשמוע כילד, שחרגתי כל כך מהערכים שלי כהורה - אותם רגעים שאנחנו מתביישים לספר עליהם אפילו למדריכת ההורים שלנו.

המשפט הזה לא מספר רק על רגע בזמן שבו שנאתי את עצמי, אלא על חלקים בעצמי שאני שונאת, מפחדת מהם ומתביישת בהם.

הנסיון שלנו להסתיר ולהשתיק את החלקים האלו בתוכנו, דומה לנסיון לאטום את שסתומי האדים בסיר לחץ - סופו להתפוצץ בעוצמה עזה ולגרום לנזק ישיר והיקפי.

די מדהים לגלות שאנחנו יותר מפחדים לקבל את עצמנו, מאשר לשנוא את עצמנו.

אולי בגלל שזאת תחושה יותר מוכרת ומוכר מייצר אשליה של נוחות. וכנראה שגם בגלל התפיסה המוטעית שהושרשה בדור שלנו שנוכל לשנות ולהשתפר, רק אם נבקר ונעניש את עצמנו. זה קצת כמו לשים מכנס במייבש שוב ושוב, בכדי להאריך אותו.

הלוואי שהיינו אוהבים את עצמנו באותה הקלות שבה אנחנו שונאים את עצמנו.

סקרנים לגלות מה קורה כשמחליפים את השנאה בחמלה?

מוזמנים להצטרף לריטריט "חמלה לסקרנים".