"את.ה פשוט צריכ.ה לשחרר" - האמנם?

"את.ה פשוט צריכ.ה לשחרר"

אם אתם הורים לילד מעל גיל חודשיים במדינת ישראל, כנראה שכבר שמעתם את המשפט הזה לפחות פעם אחת.

חשוב להגיד, הוא בדרך כלל יגיע מאנשים שאוהבים אתכם, עם כל הכוונות הכי טובות בעולם.

ועדיין - אין הרבה משפטים שמקפיצים אותי כמו המשפט הזה.

קודם כל - כי זה ממש לא פשוט!

שנית - כי לדעתי, זה ממש לא נכון.

אחת התובנות הכי משמעותיות שלי בשנים של עבודה עם הורים, היא שהם לא רוצים ולא צריכים לשחרר.

איך בכלל אפשר לשחרר כשזה נוגע לדבר הכי יקר וחשוב בחיים שלכם?

כשאומרים להורים לשחרר, זה בעיקר גורם להם להגביר אחיזה, כי המחשבה על שחרור מעוררת חרדה ותחושת חוסר אונים.

אז מה בכל זאת?

במקום לשחרר, לבחון אם האחיזה שלכם נמצאת במקום הנכון.

האם המקומות שבהם האנרגיה שלכם מושקעות משרתות את המטרות והאג'נדה שלכם כהורים?

מה זה אומר בתכל'ס?

לשאול את עצמכם, לדוגמה -

למה אנחנו מתעקשים על תסרוקת מסודרת לגן?

על להגיד שלום לסבא וסבתא?

על הכנת שיעורי הבית מיד אחרי בית הספר?

מה אנחנו רוצים ללמד את הילד שלנו כשאנחנו עושים את זה?

אילו מסקנות הוא מסיק מהתגובות שלנו?

האם זה המסר שתואם לערכים שלנו?

לרוב, נגלה שאנחנו פועלים מתוך אוטומטים, דפוסים מוטבעים מהילדות, פחד שהילד שלנו יפגע או שיהיה לו קשה.

כאשר מה שיקל על הקושי שאתם חווים, הוא לפעול בצורה שיותר תואמת לערכים שלכם ופחות לפחדים, ההטבעות או אפילו הטראומות שלכם.

וזה - ממש לא פשוט!

אבל - לגמרי אפשרי.