למצוא מילים גם שנדמה שנגמרו

כל שינוי דרמטי במצב הכללי משתק אותי.

זה ישמע הזוי למי שמכיר אותי או פגש אותי בימים האחרונים, כי אני בעשייה על טורבו.

מארחת בלי סוף, מבשלת, מתקדמת במשימות של הלימודים, אבל רגשית - אני משותקת.

כשאני במצב הזה, אני לא מצליחה לכתוב כאן כלום.

וזה משגע אותי, כי ברור לי שיש לי מה להגיד, אפילו דברים שיועילו לאחרים. אבל כשאני מנותקת מעצמי והמצב כל כך רגיש, נפיץ ודינמי, אני לא מצליחה לסמוך על עצמי שאהיה רגישה מספיק, מדויקת, ברורה, מחוברת...

בשנה האחרונה בלימודי התואר בטיפול באומנות, למדתי שמה שהכי עוזר לי כשיש לי מחסום כתיבה, במהלך תרגיל כתיבה, זה לכתוב על המחסום.

אז אני מנסה את הפרקטיקה הזאת גם כאן. שמה פה את המחסום שלי ומקווה שדרך זה, משהו יפתח.

כי אני יודעת כמה צורך ומקום יש לקול של חמלה להורים ובכלל, בעת הזו. ואני רוצה להוציא אותו החוצה.

בינתיים, אשתף שאחרי שבוע שבו יצאתי לסופר וחזרה, היום הלכתי לאימון, ישבתי לקפה עם אחותי והבת שלה

והצלחתי לעשות את זה בלי ביקורת עצמית על פריבילגיה וניתוק.

פשוט לתת לעצמי להטעין מצברים לקראת מה שעוד מצפה לנו, כל עוד אני יכולה.