מה לא בסדר עם הילד שלך?

כמה פעמים קיבלתם מטכנאי שהזמנתם פידבק חיובי על המוצר?

מילה טובה על הצנרת מהאינסטלטור?

פרגון למזגן שרק חלק אחד קטן היה צריך החלפה? 

אנחנו מזמינים טכנאי כשיש תקלה והוא מחפש מה לא עובד ואיך לתקן את זה.

וזה בסדר, כי זה התפקיד שלו ואנחנו לא מוטרדים מדי מהדימוי העצמי של המדיח או דוד השמש.

במסע ההורות, מהרגע שמתחיל ההריון, אנחנו נכנסים לרצף בדיקות, רשימת איסורים, חישוב סיכונים (וזה עוד בהנחה שההריון התחיל ב2 פסים על המקל ולא בטיפולים אינסופיים) והתהליך הזה ממשיך עמוק אל תוך שנת ההורות הראשונה עם גרפים וסטטיסטיקות בטיפת חלב ומלווה אותנו לאורך כל ההורות בצורות שונות ומגוונות.

שלא תבינו אותי לא נכון, אני בעד לבדוק, לדעת, לעקוב, לקחת אחריות…

הבעיה היא שאנחנו לא בהכרח מודעים למה שזה עושה למוח שלנו וליחסים שלנו עם הילדים שלנו.

המוח שלנו, כיצורים הישרדותיים, גם ככה מתוכנת לראות את מה ששלילי, מסוכן, או לא עובד.

כך שמאוד קל לו לאמץ דפוס כזה של התבוננות גם על הילדים שלנו, כשהסביבה מעודדת אותנו לחפש כל הזמן מה לא בסדר איתם!

כלומר, נכון, טכנית, אנחנו רק מוודאים שהם בסדר, תקינים, בטווח, בנורמה.

אבל בפועל, אנחנו מתדלקים את החרדה שמגיעה בילט אין עם ההורות ומכוונים הרבה מהאנרגיות שלנו לזהות בעיות, פגמים ועיכובים.

מה שחשוב לזכור, הוא שגם המוח של הילדים שלנו פועל ככה. 

ולכן, הם זקוקים לנו -

שנחפש את כל מה שטוב, מיוחד, חזק ויפה אצלם

שנסתכל עליהם בעיניים טובות

שנתפעל

שנשים זרקור על כל ה"יש" שלהם

שנמצא את הסיבה שהם יצליחו

שנראה את הכוחות שיש בהם להתגבר

שנאמין בהם כשהם נושאים אלינו מבט מהסס

על אחת כמה וכמה כשהם מתבגרים.

תהיו בטוחים שהם כבר רואים בעצמם את כל הלא מושלם והסביבה תדאג להזכיר להם תמיד.

הדבר שהם לא מודעים אליו מספיק

הוא לא מה שלא בסדר,

אלא מה שנפלא בהם!